רקע
בקשה לסעד זמני של עיכוב הליכי הוצאה לפועל שננקטו בתיק הוצל"פ 12-07354-10-5 ("
תיק ההוצל"פ") ועיכוב הליכי פינוי שנועדו להתבצע בגדר ההליכים בתיק ההוצל"פ, וזאת עד למתן פסק דין בתביעה שהגיש המבקש בת"א 9350-08-11.
לאחר עיון בכתבי הטענות ושמיעת טענות באי כוח הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה, ובהתאם לכך גם להורות על ביטול הצו הארעי שניתן על פי החלטת בית משפט זה (כב' השופטת ר' פוקס) ביום 14.8.11.
התביעה שהוגשה על ידי המבקש היא תביעה למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויותיו של המבקש בנכס מקרקעין הידוע כחלקה 67 בגוש 12124 ("
הנכס" או "
המקרקעין"), וכן לפירוק שיתוף במקרקעין כסעד נגרר לסעד העיקרי של פסק הדין ההצהרתי. בכתב התביעה ובבקשה טען המבקש כי אביו המנוח, א. א. פ. ("
המנוח"), רשום כבעל זכויות בנכס ובשעתו, ביום 11.11.72, נעשה הסכם בינו לבין ארבעת ילדיו - שהמבקש הוא אחד מהם - שלפיו קיבל כל אחד מהם חמישית מן הזכויות בנכס ("
ההסכם הראשון"). את החמישית הנותרת קיבלו המשיבים 3-6, שהם בניה של המשיבה 2. המבקש מוסיף וטוען שמכוחו של ההסכם הראשון, ובהסכמת המנוח, הוא נטל חזקה בחלק מהנכס והקים עליו בתים לבניו ולבני משפחתו.
לטענתו, המנוח הלך לעולמו מבלי לחתום על המסמכים הדרושים לשם העברת הזכויות בנכס לשמו מכוחו של ההסכם הראשון, ומכאן זכותו לפסק דין הצהרתי, כנעתר בתביעה. בנוסף טוען המבקש שביום 26.11.73 נעשה הסכם בינו לבין אביו ויתר אחיו, ולפי הסכם זה הוא רכש 2,000 מ"ר מתוך כלל שטחו של הנכס ("
ההסכם השני").
עיקר טענתו של המבקש היא שמתן הסעד הזמני נחוץ על מנת למנוע את סיכול האפשרות של בירור תביעתו, הן למתן פסק דין הצהרתי והן לפירוק שיתוף. לטענתו, לעניין זה יש משנה חשיבות נוכח העובדה שמזה שנים רבות הוא מחזיק בחלק של הנכס (החלק הדרומי), שבו הוא גם בנה בתים לו ולשאר בני משפחתו. העילה המידית להגשת הבקשה, ולטענת המבקש גם הסיבה לדחיפותה, היא הליכי פינוי שננקטו נגד המבקש בתיק ההוצל"פ. כאן המקום לציין שההליכים בתיק ההוצל"פ הם הליכים לאכיפת פסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בחדרה (כב' הרשמת ק' מרגולין-פלדמן) ביום 21.7.08 בתיק תא"ק 1055/08, שלפיו נצטוו המבקש ובני משפחתו לסלק את ידם מן החלק בנכס המוחזק על ידם. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית משפט זה (ע"א 735/08), שנדחה בפסק דין שניתן ביום 14.7.09, כאשר בפסק הדין ניתנה למבקש ולבני משפחתו ארכה לביצוע פסק הדין עד יום 1.1.10.
מרבית הנתבעים בתובענה הם בני משפחתו של המבקש, והצדדים המידיים לבקשה זו (היינו, המשיבים שהשיבו לה) הם המשיבים 6-2, שהם כלתו של המנוח (המשיבה 2) וארבעת ילדיה (המשיבים 6-3) ("
המשיבים"). טענתם העיקרית של המשיבים היא שהמחלוקת בעניין הזכויות בנכס עמדה לדיון והוכרעה במספר רב של הליכים הנמשכים כבר שנים רבות. הם מצביעים על החלטות שיפוטיות שניתנו בערכאות השונות ובהן: החלטה שניתנה ביום 10.6.94 ברע"א 1594/94 בבית המשפט העליון שלפיה נדחתה בקשה שהגיש המבקש לרשות ערעור על החלטה שניתנה על ידי בית משפט זה ביום 17.2.94 בהמ' 1047/93 (בת"א 600/90), שלפיה נדחתה בקשת המבקש לבטל את פסק הדין שניתן נגדו ואשר בו נקבע כי המשיבים הם בעלי זכויות בנכס.
הליך נוסף שמציינים המשיבים הוא פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 14.8.05 בת"א 3836/01 שבו נקבע כי זכותם של המשיבים בנכס מכוח ההסכם הראשון גוברת על זכותו של המבקש מכוח ההסכם השני וכן, וזה החשוב לענייננו, כי "
התובעים (המשיבים כאן, א"ק)
זכאים לבעלות ולחזקה על החלק הדרומי של החלקה, כפי שקבע המנוח בהסכם החלוקה משנת 1972". על פסק דין זה הוגש ערעור לבית משפט זה (ע"א 2705/05) אשר נדחה בפסק דין שניתן ביום 3.10.06, ובהחלטה שניתנה ביום 5.6.07 נדחתה גם בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 10356/06).
להשלמת התיאור ייאמר עוד כי בגדר ההליך בת"א 1055/08 בבית משפט השלום בחדרה הגיעו הצדדים לידי הסכם, שביום 21.3.11 קיבל תוקף של החלטה, ובין שאר ההוראות הכלולות בו התחייבו המבקש ובני משפחתו או המבקשים שם (ובהם המבקש כאן) לסלק את ידם מאותו חלק של הנכס שהוגדר בהסכם, ובתמורה הסכימו המשיבים לעכב את הליכי הפינוי שבהם החלו בגדר תיק ההוצל"פ.
דיון
לפי תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ("
התקנות"), צריך המבקש את הסעד הזמני להראות ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיומה של עילת התובענה ( א' גורן,
סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' תשיעית ("
גורן"), 505 ) ושל שאר התנאים המפורטים בתקנה 362(ב) (מאזן נזקים, תום לב ושיקולים רלוונטיים אחרים) (גורן, 507-510). בחינת העובדות המתוארות לעיל מחייבת את המסקנה שאין בידי המבקש ראיות לכאורה בדבר עילת תביעה שקיומה מצדיק את הסעד הזמני המבוקש, ולמעשה ההפך הוא הנכון, ומי שבידם ראיות לכאורה השוללות את טענות המבקש הם דווקא המשיבים.
אבאר את דבריי.
בהליך שהתקיים בת"א 3836/01 בבית משפט השלום בחיפה נקבע כי למשיבים זכות לבעלות ולחזקה על החלק הדרומי של הנכס, וקביעה זו נותרה בעינה גם לאחר ערעור לבית משפט זה ובקשת רשות ערעור לבית משפט העליון. המסקנה המתחייבת מכך היא שהסעד הזמני שלו עותר המבקש, היינו עיכוב ביצוע של הליכי פינוי או צו מניעה שיורה למשיבים להימנע מלהמשיך בהם, משמעו סעד זמני כנגד החלטה שיפוטית חלוטה שנותרה על כנה לאחר שנבחנה על ידי כל הערכאות המוסמכות. לא זו אף זו, כמוסבר לעיל הליכי הפינוי ננקטים לצורך אכיפת החלטה שיפוטית חלוטה (בת"א 1055/08), שגם הערעור עליה נדחה בבית משפט זה. משום כך, תהיינה אשר תהיינה טענותיו של המבקש לזכויות כלשהן בחלקה, בין מכוח ההסכם הראשון ובין מכוח ההסכם השני, הבירור המשפטי של זכויות אלה, טיבן והיקפן, יכול להיעשות במסגרת ת"א 9350-08-11 זה גם אם יימשכו הליכי הפינוי ויבוצע פסק הדין של סילוק יד שניתן בת"א 1055/08 הנ"ל.
משמעותו המעשית של הסעד הזמני שלו עותר המבקש היא, שהוא יכפה על המשיבים החזקה שלו ושל בני משפחתו בחלק מסוים של הנכס, כאשר בכל מסכת טענותיו וראיותיו של המבקש אין אפילו תחילתה של ראיה התומכת בכך שהוא זכאי דווקא לחלק המסוים הזה וכפי שציינתי לעיל, קיים פסק דין חלוט הקובע שהמשיבים דווקא הם אלה שזכאים לו.
מכל מקום, כשהתובענה העיקרית הינה להצהיר על זכויותיו בנכס, אין בדחיית בקשתו כדי לסכל את אפשרות בירור התובענה, שהרי גם אם כטענתו הוא זכאי לחמישית מהזכויות בנכס, זכותו זו אינה משתרעת על חלק מסוים של הנכס אלא מקנה למבקש בעלות משותפת בנכס יחד עם אחרים. גם העובדה שהמבקש צירף לתובענתו תביעה לפירוק שיתוף על דרך של סעד נגרר לתובענה העיקרית אינה משנה את התוצאה, שכן גם תביעה כזו ניתן לברר מבלי שהמבקש יחזיק בחלק מסוים של הנכס, שעל פי החלטותיה של ערכאות שיפוטיות נקבע שאין לו זכות לעשות כן.
לכל אלה מצטרף שיקול כבד משקל השייך לשיקולי תום לב, שגם הם רלוונטיים להכרעת בקשתו, והוא שבגדר ההליך בת"א 1055/08 הנ"ל הושגה הסכמה, שניתן לה תוקף של החלטה שיפוטית, שלפיה המבקש יפעל בהתאם לפסק הדין שהורה על סילוק ידו מאותו חלק בנכס שבו הוא מחזיק. הבקשה הנוכחית, המתעלמת מהסכמתו זו של המבקש, נראית לי כבקשה שהיא לכל הפחות נגועה בחוסר תום לב, ובהצטרפה לנימוקים אחרים שאותם הבאתי לעיל התוצאה היא שיש לדחות את הבקשה וכך אני מורה.
הצו הארעי שניתן בהחלטה מיום 14.8.11 (בקשה מס' 1) מתבטל והערבויות שהפקיד המבקש תוחזרנה לו.
המבקש ישלם למשיבים שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ש"ח.
קדם משפט בתובענה יתקיים ביום 01.01.2012 שעה 14:00.